הקפוארה בעבר
קפוארה היא אומנות לחימה ברזילאית שהומצאה על ידי עבדים אפריקאים שהובאו לברזיל על ידי האימפריה הפורטוגלית. הפורטוגלים כבשו את ברזיל והשתמשו בהם כפועלים שיעבדו את המשק החקלאי שהקימו על אדמת ברזיל.
פיתוחה של הקפואירה
4 מיליון עבדים הובאו בכל שנות העבדות. הם יושבו במחנה אשר נקרא סנזלה, שם הם התגוררו. הם ניסו לשרוד למרות התנאים הקשים בהם הוחזקו על ידי הצבא הפורטוגלי. העבדים שהגיעו לברזיל הביאו איתם את אמונות, מנהגים ומסורות שונות. מתוכן הם הצמיחו את הקפוארה והפכו אותה לאומנות מבוססת. בעזרת הקפוארה, העבדים היו בורחים מהצבא הפורטוגלי, ומקימים "קילומבוס", שהפכו לאחר מכן לערים הגדולות של בברזיל.
מסטרה בימבה
הקפוארה, הצמיחה במרוצת השנים מספר אמנים חשובים שהשפיעו עליה רבות. אחד המוכרים שבהם הוא מנואל דוס רייס מצ'דו, הידוע בכינויו מסטרה בימבה, יליד 1899. הוא פיתח את הרג'יונל, סגנון המשחק המהיר וההתקפי של הקפוארה.
בשנת 1892, המעמד העליון, ובראשו המלך, חשש כי בני המעמד הנמוך יותר, ישתמשו בקפוארה נגד המשטר, ולכן הוציא אותה מהחוק.
בימבה, לימד את חייליו של המלך קפוארה, והוא הפך אותה לחוקית שוב. מאז, הקפוארה היא אומנות הלחימה הנפוצה בברזיל, שכמעט כל הילדים הברזילאים מתרגלים אותה ומשתמשים בה.
מסטרה פסטיניה
מאסטר נוסף שהשפיע על הקפוארה רבות הוא ויסנטה פריירה פשטיניה, הידוע בכינוי מסטרה פשטיניה, יליד 1889. הוא פיתח את האנגולה, סגנון המשחק האיטי, המסורתי והאומנותי של הקפוארה. פשטיניה פתח בתי ספר ייחודיים לשיטתו. בשנת 1966 הציג את ה"קפוארה אנגולה" בפסטיבל הבינלאומי לאומנויות אפריקאיות בסנגל.
למה דווקא קפוארה?
הקפוארה, היא לא אומנות לחימה רגילה.
הקפוארה משלבת בתוכה שירה, מוזיקה, אקרובטיקה, והעיסוק בה משפיע כמעט על כל היכולות ועל כל איברי הגוף. בראש ובראשונה, הקפוארה מקנה יכולת הגנה עצמית ברמה גבוהה, ונותנת לכל אחד שלומד אותה תחושת ביטחון עצמי. בנוסף, הקפוארה משפרת את הקואורדינציה, הגמישות, הזריזות שיווי המשקל, הסיבולת, מחזקת את שרירי הידיים והרגליים ומקנה יכולות אקרובטיות ברמה הגבוהה ביותר.
מעבר ליתרונות הפיזיים שלה, הוכח כי הקפוארה עוזרת לילדים עם הפרעות קשב וריכוז. היא מרחיבה את מעגל החברים ומעודדת עבודת צוות ותמיכה קבוצתית אחד בשני.
במקום "קרב", מתאמנים ב"משחקים". האימון מאפשר לילדים לפרוק אנרגיה , מבלי שהם פוגעים באף אחד. יתרה מכך, הקפוארה היא לא ספורט תחרותי. משחק הקפוארה הוא המשחק היחיד בו אין מנצח ואין מפסיד. ילדים שמתאמנים הרבה זמן בקפוארה נוטים להיות אלימים פחות.
מוזיקה של קפוארה
בעמוד "שירי הקפוארה" תוכלו למצוא מילים לשירי קפוארה רבים – לחצו כאן
המוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהקפוארה. את המוזיקה פיתחו העבדים האפריקאים, והיא מורכבת ממגוון כלי נגינה. הקפוארה משוחקת ב"הודה", מעגל בפורטוגזית, בראשה נמצאת ה"בטריה", קבוצת כלי הנגינה שנותנת אנרגיה לשאר ההודה בעזרת המוזיקה שהיא מנגנת. מנהל ההודה, שר שירי קפוארה, המספרים ברובם על גבורתם של העבדים האפריקאים, על המאסטרים החשובים, ועל ברזיל. ב"בטריה", 4 כלי נגינה עיקריים:
בירימבאו – כלי נגינה המרכזי בהודת הקפוארה, הוא קובע את סגנון המשחק וגם מהווה הכלי בו מנגן מנהל ההודה. מקורו באפריקה והוא ידוע גם בשם "אורוקונגו".
ישנם 3 סוגים שונים של ברימבאו בהם משתמשים בהודה:
"גונגה"- ברימבאו עם קבסה גדולה וטון עבה, בד"כ ניתנת בידי מנהל ההודה ובכך מסמנת את ראש ההודה.
"מדיו"- ברימבאו עם קבסה בגודל בינוני, וכך גם הצליל שלו.
"וויולה"- ברימבאו עם קבסה קטנה, שמפיקה את הצליל הדק, ברימבאו זה משתמש בעיקר לאלתורים.
קישור לסרטון הדרכה לנגינה בבירימבאו – לחץ כאן
אטאבקי – תוף גדול מסוג קונגו, שמפיק צלילים נמוכים ועמוקים מאוד.
גוף התוף עשוי מעץ חזק, ושטח התיפוף עשוי מעור שמתוח על גוף התוף. אטאבקי משמש מעין תוף בס של ה"בטריה". הוא מוביל בקצב הבסיסי בהתאם למקצבי הבירימבאו, ורוב הזמן במקצב קבוע ורק לעיתים מאלתר.
פאנדירו – תוף המוכר בארץ כתוף מרים והוא משלים את שלישיית הכלים המובילה של ההודה. הוא בנוי מחישוק עץ או פלסטיק עם רווחים בהם נמצאות מצילות ומשטח תיפוף מתוח עשוי פלסטיק או עור.
קישור לסרטון הדרכה לנגינה בפאנדירו – לחצו כאן
אגוגו – כלי הקשה העשוי בצורת שני פעמונים המחוברים ביניהם. להפקת צליל מקישים עם מקל עץ, כאשר כל פעמון משמיע צליל בעל טון שונה. אגוגו עשוי בדרך כלל ממתכת או מעץ, ותפקידו להנחות את הקצב הבסיסי בהודה.
מקצבים וסגנונות
הקפוארה כוללת בתוכה מקצבים וסגנונות שונים המשפיעים על קצב הנגינה וסגנון המשחק בהודה. שני המקצבים העיקריים הם הרג'יונל והאנגולה.
את האנגולה, המציא מסטרה פסטיניה, ומקצב זה הוא המקצב המסורתי ביותר בקפואירה. את מקצב זה מנגנים לאט, וסגנון המשחק עצמו הוא איטי ונמוך, כך שמצב של עמידה בו הוא נדיר מאוד. סגנון משחק זה נותן לשחקנים אפשרות לחשב את מהלכיהם הבאים בצורה אקטיבית בזמן המשחק, ומאפשרת להם לשלב במשחק תרגילים ערמומיים, הקרויים בפורטוגזית מלנדרג' (Malandargem).
הרג'יונל, שהומצא על ידי מסטרה בימבה, הוא המקצב ההתקפי ביותר בקפואירה. את המקצב מנגנים יחסית מהר, וסגנון המשחק מהיר, גבוהה והתקפי במיוחד. מטרת המשחק הוא לפגוע ביריב, ורוב המשחק יכלול בעיטות סיבוביות ומהירות, המצריכות טכניקה ברמה גבוהה מאוד.
מקצב נוסף הוא הבנגלה, מקצב ביינים המשלב בין מקצב הרג'יונל לאנגולה. מקצב זה מנוגן בקצב ממוצע, וסגנון המשחק כולל מעברים, תרגילי אקרובטיקה, בעיטות והפלות.
בנוסף, קיים מקצב הסנטה מריה, מקצב הדומה בסגנון המשחקו לאנגולה, אך שמטרתו, בניגוד לאנגולה, הוא להצליח לתפוס את הפרס הנמצא בקצה ההודה. שני השחקנים עורכים ביניהם משחק אנגולה, במטרה להגיע לקצה ההודה, שם נמצא הפרס. את הפרס יתפסו רוב בעזרת השיניים, והראשון שיצליח להגיע יחד עם הפרס אל מנהל ההודה, הוא המנצח שיזכה בו. ברחובות ברזיל, משתמשים במקצב זה לתחרויות בהם הפרס הוא שק עם סכום מסוים של כסף, אך בקבוצה שלנו, ובישראל בכלל, נפוץ להשתמש בקשישי, אחד מכלי הבירימבאו, בו אף אחד מהשחקנים לא יזכה.
מקצב נוסף הוא מקצב המקוללה, שהומצא בעקבות אגדה מסורתית, על לוחם אפריקאי, בשם מקוללה, שהצליח להימלט מהחיילים הפורטוגלים לאחר שהביס אותם בעזרת שני מקלות. בעקבות אגדה זו, נוצר המקצב, הכולל משחק ידידותי בין שני שחקנים, שברשות כל אחד מהם שני מקלות עץ. גרסה נוספת של המקצב, הוא תהלוכה, או צעידה במקום, כשתוך כדי ההליכה עושים את צעדי המקצב, תוך כדי הקשת המקלות זה בזה.
כל הזכויות שמורות לחברת "רגעי אושר אירועים בע"מ"